עו"ד אבי יוסף, יזם חברתי וסופר ילדים, החליט להקריא בגינת השעון ברעננה ספר שכתב, וסחף אחריו תושבים רבים שבאו למקום עם ילדיהם. עתה הוא מקווה שהיוזמה תתרחב והורים, סופרים ותושבים, יקריאו סיפורים לתושבי העיר

אם ראיתם את קבוצת הילדים הגדולה בגן השעון בשכונת 2005 ברעננה, הגעתם למקום שבו עו"ד אבי יוסף, יזם חברתי וסופר ילדים, הקריא את הספר שכתב לתושבי העיר. ההורים והילדים נהנו מהקראת הסיפור וגם מפעילות יצירה הקשורה לספר.

עו"ד יוסף מכוון להרחיב את המיזם כשהוא היה הראשון לפתוח אותו, אך בטוח שהורים, סופרים ותושבים ירימו את הכפפה ויקריאו גם הם סיפורים לילדים בגינות העיר.

יוסף הקריא את "לאן נעלמו הפסים של הזברה" כאשר רעייתו מרית וילדיו מציגים אותו באמצעות בובות. "הרעיון הוא לייצר פעילות קהילתית בגינות הציבוריות, סביב הקראת ספרי ילדים" אומר יוסף, "במקרה שלנו אני מקריא את ספר הילדים שאני כתבתי, אך זה יכול להיות כל ספר ילדים שהורים בוחרים להקריא". יוסף מספר שכבר קיבל הזמנות להקריא בגינות נוספות ברחבי רעננה והוא מקווה שהורים יצטרפו ליוזמה ויתארגנו גם להקראות משלהם".

לקח למשפחת יוסף למעלה מ-15 שנה ליצור יחד את ספר הילדים המשפחתי "לאן נעלמו הפסים של הזברה". הרעיון לספר עצמו, שהתחיל משיחה בין הבת הבכורה שחר ואביה אבי, בנסיעות הבוקר אל גן הילדים, התגבש כאשר זכה לתרומה והשתתפות מכל בני המשפחה. למרות הצעות שונות מהוצאות לאור והתעניינות בספר, בחרה המשפחה לשמור על אופי הספר ולפרסם אותו עצמאית.

"כל הרעיון של הספר התחיל מהילדה הגדולה שלי", מספר יוסף, "כל פעם שהייתי לוקח אותם לגן, היינו ממציאים סיפורים. הסיפור הזה הוא אחד הסיפורים שנולדו במהלך הנסיעה. "סיפרנו אותו במרוצת השנים לשאר הילדים, אוריאל, הלל ואבישג, וכל אחד שילב שם איזה משפט או שניים".

"הספר הוא בעיקרו על זברה שמגלה שהיא איבדה את הפסים שלה. היא יוצאת למסע לחיפוש הפסים. בדרך עוזרים לה כל מיני חברים, אריה, פיל, קוף, ינשוף. כל הספר מבוסס על עולם החי והטבע. בסוף יש איזשהו מוסר השכל, אבל כדי לדעת מהו מוסר ההשכל צריך לקרוא את הספר. אחרי שהעלינו אותו על הכתב כדי לשמר אותו, העברתי אותו לחברים ולמשפחה כדי שכולם יוכלו ליהנות ממנו, וקיבלנו פידבקים מאוד חיוביים וטובים.

"בעקבות זאת, אמרנו לעצמנו בואו נוציא אותו לאור. בואו ניתן גם לילדים אחרים גם אפשרות ליהנות ממנו. התגובות היו ממש טובות. השלב הבא היה לאייר אותו. אז כדי לשמר את האלמנט המשפחתי, אשתי מרית, מהנדסת תוכנה במקצועה אבל ציירת חובבת בזמנה הפנוי, הסכימה לאייר אותו. תוך חודשיים-שלושה היא סיימה את מלאכת האיורים.

לדברי יוסף, מדובר בהצלחה: "מאז שהוצאנו אותו לא התאכזבנו, הדפסנו אותו בתחילה ב-500 עותקים, והם נגמרו. כבר פנו אליי וקבעו איתי מספר גנים בארץ כדי שאני אעשה שם הקראות לילדי הגנים".

אשר אטדגי מיינט רעננה